פסק-דין בתיק ע"פ 30442/06

1.         לפנינו שני ערעורים על פסק - דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט אלכסנדר רון) מיום 3.7.06, לפיו הורשעה המערערת בהתנהגות פסולה במקום ציבורי, עבירה לפי סעיף 216 (א) (4) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 ונדונה לקנס בסכום של 500 ש"ח ולחתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירה וזוכתה מעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

2.         המדינה (להלן - המשיבה) מערערת על זיכוי הנאשמת (להלן - המערערת) מעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וכן על קולת העונש והמערערת מלינה על הרשעתה בהתנהגות פסולה במקום ציבורי.

3.         אשר לעבירה של התנהגות פסולה במקום ציבורי, בעניין זה נטען בכתב האישום כדלהלן:

"ביום 29.4.04 בשעות הבוקר או בסמוך לשעות אלה, סמוך למאחז "חזון דוד" שבחברון, התנהגה הנאשמת במקום ציבורי באופן העלול להביא להפרת השלום.

הנאשמת התקרבה אל עובר אורח, שפרטיו אינם ידועים למאשימה (להלן: "עובר אורח") הניפה לעברו את ידיה בתנועות מאיימות והכתה אותו. משהפנה עובר האורח את גבו לנאשמת וניסה להתרחק מהמקום, השליכה הנאשמת לעברו בקבוק אשר פגע בגבו".

מטעם המאשימה העיד לעניין עובדות אלה, מר מיכה גליס, שהייה באותה עת מפקד סיור צבאי בחברון. העד תיאר את האירוע וכיצד התקרבה המערערת אל עובר האורח הערבי בתנועות ידים מאיימות, הרימה בקבוק פלסטיק מהרצפה וזרקה אותו לעברו. לאחר מכן הרימה אבנים וניסתה להשליכם לעבר עובר האורח הערבי אך העד מנע זאת ממנה.

4.         בית משפט קמא קבע בהכרעת דינו כי "החייל מיכה גליס הותיר על בית המשפט רושם של עד אמין, שניתן לסמוך על דבריו, ומעבר לכך נתמכת מסקנה זו בהודעתה של הנאשמת במשטרה, ת/1". בית משפט קמא מציין לעניין זה הן את העובדה שבהודעה לא הופיעה גרסת המערערת בדבר ויכוח שהתפתח בינה לבין החייל בעניין סיכון לתושבי חברון הנובע ממעבר ערבים במקום, והן את העובדה שהמערערת אישרה בהודעתה כי אכן היה מעורב בתקרית ערבי מבוגר, אך לא הזכירה זאת כלל בעדותה בבית המשפט.

5.         בערעורה טוענת המערערת כי בניגוד לאמור בפסק הדין, נושא הויכוח בינה ובין החייל הוזכר בהודעתה ת/1. לכן, טעה בית משפט קמא כאשר ביסס את אמונו בעדות החייל, על עובדה זו.

6.         אין בידינו לקבל טענה זו. המערערת אמנם הזכירה בהודעתה ת/1 ויכוח בינה ובין החייל, אך היה זה רק בדרך אגב ובתשובה לשאלת החוקר מהי תגובתה לכך שהחייל אמר כי הודיע לה על מעצרה. ומכל מקום, האמון אותו רחש בית משפט קמא לעדות החייל התבסס על העדות גופה ובנוסף לכך גם על החיזוקים לעדות אותם מצא בהודעת המערערת. חיזוקים אלה כללו גם את דברי המערערת בהודעתה ת/1 כי אכן היה מעורב בתקרית אדם מבוגר ערבי, עובדה שנטענה על ידי החייל בעדותו אך כלל לא נזכרה בגרסת המערערת בעדותה בבית המשפט.

7.         גם בשאר טענות המערערת לעניין הקביעה כי המערערת ביצעה עבירה של התנהגות פסולה במקום ציבורי, לא מצאנו ממש ואנחנו דוחים אותן.

8.         המערערת טוענת בערעורה כי היה על בית משפט קמא להימנע מלהרשיעה בביצוע העבירה, מן הטעם שסיימה את לימודי המשפטים והרשעתה תימנע ממנה להתחיל בהתמחות ובעיסוק כעורכת דין. לפיכך, טוענת המערערת כי הנזק בהרשעתה הוא רב ובלתי מידתי והיא מבקשת כי ההרשעה תומר בשירות לתועלת הציבור.

9.         המשיבה מבקשת להשאיר את ההרשעה על כנה בהפנותה לכך שפעמיים כבר נקבע לגביה כי ביצעה עבירות דומות אך לא הורשעה כדי לא להכתים את עברה. כמו כן לאחרונה הורשעה המערערת גם בהסגת גבול והיזק בזדון ונדונה למאסר על תנאי וקנס.

10.       לעניין הערעור על זיכוי המערערת מעבירת של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, חזרה בה באת-כוח המשיבה מהערעור, לאור המלצתנו, אך עמדה על הערעור בעניין קולת העונש. לטענתה, נוכח התנהגות המערערת בעבר וביצוע מעשים דומים חוזרים ונשנים על ידה וכל זאת בלא שהביעה כל חרטה על מעשיה, יש להטיל על המערערת מאסר על תנאי, שירתיע את המערערת מלחזור ולבצע מעשים דומים.

11.       המערערת ביצעה פעמיים עבירות דומות ולא הורשעה וחרף זאת חזרה וביצעה את העבירה הנוכחית. לפיכך, סבורים אנו כי צדק בית משפט קמא כאשר לא ראה לנכון להימנע גם הפעם מהרשעתה, וזאת גם אם ההרשעה עלולה לעכב את התקדמותה המקצועית. לעניין העונש, אכן הינו קל, אך בנסיבות העניין איננו סבורים כי הוא סוטה מרמת הענישה המקובלת במידה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

12.       לאור כל האמור לעיל אנו דוחים את שני הערעורים.

ניתן היום א' בחשון תשס"ז (23 באוקטובר 2006), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

מוסיה ארד, נשיאה                  יהונתן עדיאל, שופט                מרים מזרחי, שופטת

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: